עם NewsHub קבלו חדשות ועדכונים בזמן אמת על הנושאים הכי חמים. התקינו עכשיו.

נשיאת העליון החדשה: המשוררת שהפכה ל"מטאור משפטי"

05:14 5 ספטמבר 2017
8 0
נשיאת העליון החדשה: המשוררת שהפכה ל"מטאור משפטי"

השופטת אסתר חיות התקדמה במהירות, בעזרת קו מחשבה מקורי, ישר ועצמאי שאינו נופל לחלוקה המקובלת בין שמרנות לליברליזם. הזמרת ששירתה בלהקה הצבאית ומצטטת משוררים בפסיקותיה, צפויה להדגיש את "חשיבותה של הלכידות החברתית כערך שיש לחזק ולשמר"

הציבור הישראלי רגיל לחשוב על בית המשפט העליון, ועל הנשיא העומד בראשו, בגווני שחור לבן: שמרנות מול אקטיביזם, דמוקרטי מול יהודי, פרו תביעה או "סניגורי". בעשרות השנים האחרונות הפך המוסד המשפטי החשוב ביותר בישראל לשדה הקרב בין מחנות שונים שביקשו לאפיין אותו בגוונים חדים וברורים, או כדי לשבח את הזהות בין עמדות בית המשפט העליון לעמדותיהם, או כדי להצביע על הפער בין מה שהם חושבים לנכון, לבין עמדותיהם של היושבים בכס המשפט בגבעת רם. אולם גורמים רבים במערכת המשפט, מצביעים על כך שהמצב הזה עשוי להשתנות על רקע מינויה של השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון.

בפסקי דינה ניתן למצוא קטעים שעמם יוכלו להזדהות אנשי ימין השואפים להגביל את כוחו של בית המשפט העליון, לצד פסיקות ליברליות שהיו זוכות לשבחים דווקא בקצה השני של המפה הפוליטית חברתית. בהרצאה שנתנה בחודש דצמבר האחרון, התייחסה חיות בעצמה לנקודה זו וניסחה את משנתה המורכבת.

"עיקר תפקידנו כשופטים במדינה יהודית ודמוקרטית הוא - שמירה על ערכי היסוד, הגנה על זכויות אדם וביצור שלטון החוק. אך בבואנו למלא את תפקידנו זה עלינו לזכור את חשיבותה של הלכידות החברתית כערך וכמטרה שיש לחזק ולשמר", אמרה אז. את ההסבר לקושי לאפיין את חיות עם אחד המחנות של בית המשפט העליון, ניתן למצוא אולי בתכונות שמייחסים לה שורה של שופטים בדימוס, עורכי דין ומומחים משפטיים: מקצועיות ועצמאות מחשבתית – תכונות שמונעות ממנה להיות שופטת דוגמטית.

כך למשל אמר לוואלה! NEWS מי שנחשב לאחת הדמויות המזוהות מכל עם "תסמונת הדיכוטומיה" שממנה סובל בית המשפט העליון, הנשיא בדימוס אהרון ברק. ברק היה מי ש"גילה" את חיות ושלף אותה מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט העליון. במהרה הוא גילה שמדובר בשופטת שמסוגלת לחשיבה ייחודית, גם כשהדבר מנוגד לדעתו שלו. "ברור שהיא חלקה עלי, ולכן היא גם זכתה להערכתי. הערכה שלי לשופטת לא נוגעת למידת ההסכמה אלא לפי היכולת לגבש עמדה עצמאית. השופטת חיות היא דוגמה לשופטת טובה, ישרה, הגונה. משפטנית יוצאת מן הכלל עם תפיסה רחבה של משפט ושיפוט. עם עמוד שדרה ועמידה על עקרונות".

הקושי לאפיין את חיות מתחיל כבר בביוגרפיה המרתקת שלה. היא נולדה באוקטובר 1953 במעברת שובקי בהרצליה להורים ניצולי מחנות ההשמדה והריכוז אושוויץ וטרנסניסטריה, שהתגרשו כשהייתה תינוקת בת שנה וחצי. מאז היא גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה בשכונת נווה עמל בהרצליה. בגיל 17, לאחר שאמה נישאה בשנית, הרחיקו השתיים דרומה לאילת. כבר כאן ברור שלא מדובר בסיפור החיים ה"קלאסי" של שופטי עליון רבים. "היא לא חלק משום ברנז'ה והיא לא גדלה עם כפית של זהב", סיפר עו"ד גיורא ארדינסט, שלו היכרות אישית עם חיות (שבגינה היא מנועה לדון בתיקים בהם מייצגת הפירמה שלו – א.ס.).

מסלול חייה הייחודי נמשך גם בשירותה הצבאי שכלל חברות בלהקת פיקוד מרכז בתחילת שנות השבעים, לצידם של דורית ראובני, עוזי חיטמן ואומנים נוספים. "היא הייתה בחורה נהדרת, יפה וחכמה. לא ידענו שהיא תסיים בתור נשיאת בית המשפט העליון אבל היה ברור שיש לה פוטנציאל", סיפר לוואלה! NEWS חברה ללהקה, השחקן אלי גורנשטיין, שלתקופה קצרה, הייתה חיות בעבורו "אהבת נעורים", עליה הוא מספר בחיוך. "הייתה לי פאה ששימשה אותי כדי לחקות את צביקה פיק והיא הייתה מסרקת לי אותה. היינו מאוד קרובים אבל היה לה חבר".

אנקדוטה נוספת שנזכר בה גורנשטיין נוגעת לאופיה של חיות, הנחשבת לשופטת קורקטית ולאדם צנוע. "היא הייתה בכל ההצגות שעשיתי, אבל תמיד היא קנתה כרטיסים ולא הייתה מוכנה להיות מוזמנת בחינם", סיפר.

לאחר שהשתחררה משירותה הצבאי למדה חיות משפטים באוניברסיטת תל אביב ומשם המשיכה לקריירה במגזר הפרטי, כעורכת דין המתמחה בתחום האזרחי במשרדו של שר המשפטים לשעבר, חיים צדוק, שבו עבדה בתחילה כספרנית. בשנת 1985 היא פתחה משרד עצמאי עם בעלה, עו"ד דוד חיות, וחמש שנים לאחר מכן מונתה כשופטת בית משפט השלום בתל אביב, במה שהפך לתחילתה של קריירה משפטית בה קודמה חיות במהירות עד שהגיעה לבית המשפט העליון. שש שנים לאחר מינויה לשופטת שלום קודמה חיות לשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אחד מבתי המשפט העמוסים והמורכבים בישראל.

היא דנה בתיקים הנוגעים לתחום האזרחי: ביניהם, תיקי קניין רוחני ותובענות ייצוגיות, וגם בתיקים מינהליים (תיקים נגד רשויות המדינה). בנוסף לכך, ישבה חיות בבית המשפט המחוזי בהרכב ערעורים וכן בהרכב פשעים חמורים בראשותו של השופט אדמונד לוי. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2003, הפכה חיות לשופטת בית המשפט העליון, שבו היא מכהנת מאז ועד לבחירתה כנשיאה, במשך כ-14 שנים. לאחר פרישתה של הנשיאה מרים נאור, תהפוך חיות לשופטת הוותיקה ביותר בבית המשפט העליון. העובדה שמונתה בגיל צעיר יחסית (50) לבית המשפט העליון, מעידה בעיני רבים על היותה "מטאור משפטי".

בנוסף לתפקידה כשופטת, חיות כיושבת ראש של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21, לאחר שקודם לכן הייתה ממלאת מקום יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 (השופט סלים ג'ובראן). חיות מכהנת גם כיושבת ראש ועדת האתיקה של השופטים, ועדה שנותנת חוות דעת מקדימות ("פרה-רולינג") בפניות של שופטים בנושאי אתיקה. כמו כן כיהנה חיות בוועדה לבחירת שופטים ומשמשת מאז שנת 2006 כחברה ב"ועדת השניים" לצד מנהל בתי המשפט (ועדה זו עוסקת בבדיקה ואישור תכניות לניתוק יחסי עורך-דין לקוח וכן קשרים עסקיים וכספיים של שופט עם מינויו לכהונה – א.ס.).

ברבות השנים חיות חתומה על אלפי פסקי דין, הללו מציירים תמונה של שופטת אנליטית, דייקנית, בקיאה בחומר המשפטי שלפניה, כזו שפוסקת בכל דין לפי גופו ולפי הראיות שבתיק, בעלת זיקה לאומנויות כמו מוזיקה, שירה, קולנוע וספרות, מקצועית וקפדנית. כאמור, קשה למצוא עקרונות משפטיים בפסקיה, באופן שישביעו את שוחרי ההתדיינויות על זהותו ומעמדו של בית המשפט העליון.

כך למשל, בכל הנוגע להתערבות בהחלטות ממשלה ובחוקי הכנסת, חיות נוקטת בגישת ביניים. בדיון הסוער על מתווה הגז – אולי העסקה הגדולה בהיסטוריית משק האנרגיה של מדינת ישראל – קבעה חיות כי לא ניתן לקבל את פסקת היציבות, הקובעת כי גם ממשלות עתידיות לא יוכלו לשנות את ההסכם שנחתם עם חברות הגז. אולם, בניגוד לחלק מהשופטים האחרים, קבעה כי אין לפסול את המתווה כולו אלא רק את הפסקה הזו, תוך שהיא משאירה לחברות הגז את שיקול הדעת בשאלה האם לדבוק במתווה. "התחייבות אקטיבית זו מצד הממשלה לסכל - כך ממש - כל שינוי בחוק הנוגד את המתווה, חוצה בעיניי את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית והיא צובעת בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק את הוראות הכבילה", כתבה אז חיות.

גם בתחום השחיתות השלטונית ניתן למצוא עקרונות שונים בפסיקתה של חיות. הנשיאה החדשה הייתה זו שכתבה את פסק הדין שדחה את העתירה נגד חזרתו של דרעי לממשלה הנוכחית, כשהיא מכירה בחשיבות הרבה הניתנת לשיקול דעתו של ראש הממשלה בסוגיית מינוי שרים, ולזמן הרב שחלף מאז העבירות שביצע דרעי. מנגד, היא גם הייתה זו שדחתה את הערעור של ראש עיריית נצרת עלית לשעבר, שמעון גפסו על הרשעתו בעבירת התניית שוחד. "עבירת השוחד שבה הורשע גפסו היא עבירה מובהקת של שחיתות ציבורית וככזו אין היא מתמצה בהפרת החוק גרידא. מדובר בעבירה החותרת תחת ערכיה הדמוקרטיים של המדינה ופגיעתה באמון שרוכש הציבור לנבחריו היא רעה ומזיקה".

את ההכרה במגבלות כוחו של בית המשפט היא ציינה בפירוש בדברים שנשאה בעבר, והדבר בא אף הוא לידי ביטוי בפסיקה. כך למשל בפסק דין מורכב שניתן שבו התקבלה התנגדותה של אלמנתו של חלל צה"ל לכך שהוריו יעשו שימוש בזרעו, הביעה חיות הזדהות עם ההורים אולם הכירה בכך שלא ניתן לפסוק לטובתם. "לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש", כתבה אז.

אולם, למרות הגיוון הפסיקתי שניתן למצוא בפרסונה המשפטית של חיות, ניתן למצוא נושאים שאותם היא מקדמת, כמו למשל, שיפור מעמדה המשפטי של הקהילה הגאה. "לגישתי, במקרים שבהם מתנגשות זכויות אדם עם תפיסות חברתיות מקובלות ידן של זכויות האדם על העליונה, ואל לו לבית המשפט לתת לגיטימציה לתפיסות או לפרקטיקות הומופוביות ומפלות הפוגעות בזכויות מיעוטים בכלל ובזכויות מיעוטים מיניים בפרט", אמרה בעבר בהשקת הספר "זכויות הקהילה הגאה".

בהקשר זה ניתן לציין את דעת המיעוט שלה בעתירה שהוגשה על ידי שני בנות זוג, שביקשו להפרות את הביצית של אחת מהן, לאחר שנים של טיפולי הפריה כושלים ולהשתיל אותה ברחמה של האחרת, ועל ידי כן, להביא ילד לעולם. "לא ניתן להצדיק את הפגיעה הנגרמת אגב כך לעותרות ולאחרות כמותן, אשר בעקבות החוק נמנעת מהן הזכות לעצב את התא המשפחתי שלהן ולהגשים את הבחירות המשמעותיות ביותר הנוגעות לחייהן", כתבה אז חיות.

מקור: news.walla.co.il

שתף ברשתות חברתיות:

תגובות - 0