עם NewsHub קבלו חדשות ועדכונים בזמן אמת על הנושאים הכי חמים. התקינו עכשיו.

רונית מטלון מתה הלילה בגיל 58

08:56 28 דצמבר 2017
14 1
רונית מטלון מתה הלילה בגיל 58

הסופרת רונית מטלון מתה בבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר מאבק במחלת הסרטן. אתמול הוענק לסופרת פרס ברנר היוקרתי על ספרה האחרון

הסופרת רונית מטלון מתה היום (חמישי) בגיל 58 בבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר מאבק במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה שני ילדים, דניאל (33) וטליה (26). מטלון כתבה בעבר בעיתון "הארץ", ובשנים האחרונות שימשה כראש החוג לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה.

מטלון זכתה השנה בפרס ברנר, ואתמול קיבלה בשמה את הפרס בתה של הסופרת שהקריאה נאום אותו הכתיבה האם. הפרס ניתן למטלון על ספרה האחרון "והכלה סגרה את הדלת" (הוצאת כתר-מודן).

מטלון נולדה ב-1959 בגני תקוה להורים שעלו ממצרים. אביה, פליקס, היה פעיל חברתי, אִמה, אֶמה מטלון, היתה עובדת עיריית פתח תקוה. בראשית שנות ה-80 החלה לכתוב פרוזה וזכתה לפרסום ברומן לבני הנעורים, "סיפור שמתחיל בהלוויה של נחש", שיצא לאור בתחילת שנות ה–90 ואף עוּבּד לסרט. אחר כך ראו אור הרומנים "זה עם הפנים אלינו" (1995) ו"שרה שרה" (2000), קובץ המסות "קרוא וכתוב" (2001) והנובלה "גלו את פניה" (2006).

במרכז ספרה האחרון "והכלה סגרה את הדלת" עומדת מרגי, הגיבורה הנעדרת של הסיפור, כלה ביום חתונתה, המסתגרת בחדרה בבית אמה ומסרבת לצאת. היא אומרת רק "לא" — כלומר לא מתחתנת — וקרובי המשפחה והחתן, אנסמבל של דמויות עגולות, משתגעים כמעט מחוסר האונים.

הספר הוא פארסה על הישראליות העכשווית, "המגוחכת והטרגית, האכזרית והמטומטמת, הנוגה ושוברת הלב", אמרה בשנה שעברה הסופרת לגילי איזיקוביץ בראיון שפורסם ב"הארץ". "מדובר בספר יוצא דופן המטפל בצורה ספרותית מבריקה ועם זאת קלילה במבני העומק של החברה הישראלית, במתחים הקיומיים של הישראליות ובשאלות של הגדרת זהות אישית", נכתב בנימוקי ועדת פרס ברנר.

"קול צעדינו", הרומן פרי עטה שיצא ב-2008 והוגדר סמי־ביוגרפי, סיפר על משפחה: אם דומיננטית, שלושה ילדים, סבתא ואב נוכח־נפקד, מסור לפעילות פוליטית דון־קישוטית. הספר היה מועמד לפרס ספיר וזכה לביקורות מהללות. על סגנונה כתב אז המבקר אריק גלסנר כי הוא "מיוחד, נדיר, לעתים מבריק, לפרקים יפה, לרגעים מזעזע, במובן הטוב". המבקר עמרי הרצוג הגדיר אותו ב"הארץ" כ"יריד של חסד, יריד יוצא דופן, יפהפה ומפעים". אחר כך יצא רומן מכתבים משותף לה ולאריאל הירשפלד ושמו "השפעה בלתי הוגנת" ולפני כשנתיים המחזה "הנערות ההולכות בשנתן" (הוצאת רסלינג).

מטלון זכתה בפרס ברנשטיין בשנת 2009, בפרס ניומן ב-2010, אז הוענק לה גם תואר דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית. בשנה שעברה זכתה, לצד א"ב יהושע, בפרס אמ"ת, הניתן אמנם על ידי קרן פרטית אך בחסות ראש הממשלה. זהו עניין שראוי לאזכור שכן את דעותיה הפוליטיות, שהיום יכנו אותן שמאל רדיקלי, מעולם לא היססה לבטא. למשל בראיון שנתנה לעיתון הצרפתי החשוב "לה מונד" לפני שנה, שהקים עליה מבקרים. הכותרת שניתנה לראיון היתה ציטוט מדבריה: "אנחנו חיים תחת משטר אפרטהייד".

בתשובה לשאלה על ההפוגות הארוכות בין ספריה, השיבה מטלון לאיזיקוביץ: "אני כותבת כשיש לי מה להגיד, כשאני מרגישה שהצטברה בי תחושת עולם שמבקשת ביטוי, אז אני כותבת. לספרים יש הרבה פעמים תהליכים ארוכים מאוד של אינקובציה עם עצמם. תהליכים לא מודעים. רעיון שצץ ואני מניחה אותו, הוא דוגר באיזשהו מקום. באופן כללי אני לא מאוד נחפזת לשולחן. אני מחכה לרגע שבו לא אוכל עוד, שהכתיבה לא תהיה משהו שעושים שעתיים ואז הולכים לפילאטיס. כנראה כל ספר חייב להיות אצלי תוצאה של צבירה פנימית; לא של ידע, אלא של תחושת עולם ביחס לבני אדם בסיטואציה מסוימת. אני צריכה לחכות, לפעמים שנים. הכתיבה עצמה, כשאני כבר מתיישבת לכתוב, מתרחשת בשטף, כאילו אני מעתיקה. אני כמעט לא מתקנת כלום".

גם לקרוא: המטפלת שדקרה למוות שני ילדים בביתם במנהטן הורשעה ברצח

מקור: haaretz.co.il

שתף ברשתות חברתיות:

תגובות - 1
תגובתך נקלטה בהצלחה

08:56 28 דצמבר 2017

, ותפורסם על פי מדיניות המערכת באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.