פקטורי 54: בית חרושת להון סימבולי

12:14 31 מרץ 2015

5 0

תצוגת האביב של רשת פקטורי 54, שהוצגה היום בבית האופרה בתל אביב, היא שלב נוסף במאמץ המתמשך לשוות לרשת ולאירועיה נופך של תרבות גבוהה

תצוגת האביב שנערכה היום לרשת פקטורי 54 המשיכה את האסטרטגיה שאותה התחילו לפני כמה עונות. המהלך החדש התחיל בתצוגה במוזיאון תל אביב, משם עבר להיכל התרבות, והיום נערכה התצוגה בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה. במסגרת הניסיון לשוות הון סמבולי ותרבותי לכל האירוע (ולתדמית של הרשת עצמה) נותר לשאול אם יש עוד מקום "תרבותי" שנשאר בעיר בכדי לנחש איפה תהיה התצוגה הבאה.

התצוגה, שהיתה שיאו של מאמץ קדחתני להיות "אירוע תרבותי", התקיימה באולם בית האופרה בתל אביב, עם קהל שישב בכיסאות ודוגמנים שצעדו על הבמה, שעליה נכחו גם תזמורת קלאסית ותפאורת חמניות ועצים מפלסטיק. המוזיקה הקלאסית שנוגנה, יחד עם הופעתה של בר רפאלי שפתחה את התצוגה בסנדלי גלדיאטור שהגיעו עד מעל קרסוליה, נתנו את הטון המוכר כבר לאסופת בגדים ממיטב המותגים, בליל סגנוני שהיה חסר סיפור אמיתי, ללא השראות גדולות, ועם סטיילינג עצל שהצליח לקלקל את התעוזה והשיקיות של מרבית הבגדים שם.

קשה להבין למה עיתונאים נדרשים לבקר בתצוגות של פקטורי 54. מדובר באירוע סלבריטאים שנועד לאייטימים של גיא פינס ופחות לביקורות אופנה מנומקות. מרבית הבגדים של התצוגה הרי נחשפו לפני כשנה בתצוגות האופנה בפריז, מילאנו וניו יורק. הצירוף של הבגדים זה לזה, סלט של מותגים וסגנונות כמו שמלות שסעים פרחיות (אם כי מוצלחות וזוהרות) של ורסאצ'ה לצד חליפות יוקרתיות של ארמני או ז'קטים ומכנסיים מגניבים של ולנטינו או מארק ג'ייקובס.

בזה אחר זה צעדו דוגמנים ללא חוט מקשר ביניהם, עם סיפור שנדמה היה כמו "מבוקר עד ערב" בנאלי, כשההתחלה הקלילה והקז'ואלית יותר פינתה מקום לחליפות טוקסידו ושמלות ערב אלגנטיות. אבל הפאזל שהורכב היום הצטבר לשלם שהיה קטן מסך חלקיו, וחבל. הרי דווקא צירופם של פריטים ומראות ממותגים שונים יכול להיות מסעיר, מפתיע, חדש ולא צפוי, אך הדוגמנים שצעדו היום על המסלול של פקטורי נראו כמו סרט נע וקפוא של אופנה שנראתה מאופקת מדי, לא חיה ממש, וקצת לא שייכת ממש לזמן הזה. אמנם אפשר היה לראות את הסניקרס היפים של ולנטינו, ריק אוונס לאדידס או ראף סימונס לאדידס, אבל משהו מהקסם הלך לאיבוד בדוגמנים שהידסו על הבמה לצד המוזיקה שבקעה מהתזמורת.

למי שיפשפש בחנויות הרשת, אני בטוח שהמבחר גדול ומסעיר יותר. לצד מותגים חצופים כמו מארק ג'ייקובס ודיסוורד אפשר למצוא גם את הקו החדש של מייקל קורס ואת החליפות הקלילות של ארמני או הוגו בוס. לנשים המבחר עוד גדול ורחב יותר. אבל הניסיון לשוות תרבות גבוהה לאופנה, שחלקה לפחות נשען על מסורות של אופנת רחוב, איבד מהקסם המקורי שלו ונראה תלוש ומודבק, כמו הפרדס ושדה החמניות מפלסטיק שהוצבו על הבמה.

בסוף התצוגה, שהגיעה לשלב הלבוש לֹאירועים אלגנטיים בסגנון ה"בלאק טאיי", צעדו כל הדוגמנים בשורה והחזיקו שלטים. כשכולם עמדו על הבמה הם נופפו בהם וקראו "תצביעו" - ניסיון להטעין את התצוגה במסר חברתי שנראה עוד יותר תלוש מהבגדים שהם לבשו בשעת צהריים על הבמה של בית האופרה. זה יכול היה להיראות כמו קמפיין של "יש עתיד" (רק עם בגדים יפים יותר), אבל זה בעיקר הרגיש כמו מסכת מתאמצת מדי של רשת אופנה שעדיין מתעקשת לשכנע שהיא לא רק מוכרת בגדים יקרים אלא גם תרבות. וכאן אולי נעוצה כל הבעיה.

מקור: haaretz.co.il

לדף קטגוריה

Loading...