ynet אשכול נבו צלל במקווה: העולם הדתי לא זר לי

07:39 22 נובמבר 2013

22 0

ynet אשכול נבו צלל במקווה: העולם הדתי לא זר לי

החיטוט בקונפליקטים הדתיים והמיסטיים עשתה לו טוב, הוא מעיד: "כשסופר רואה סידרת מוקשים מעל תמה מסוימת, זה דווקא מושך אותו יותר. מבחינתי הייתה פה תעוזה בכל מני רמות, לא רק ברמת היהדות. בסגנון הכתיבה, ב'טון' של הספר, ובאזורים הסוציולוגיים שהוא מסתובב בהם".

עלילת הספר מתרחשת ב"עיר הצדיקים", מרובת בתי הכנסת והמקוואות. האסוציאציות זורקות כולן את הקורא לצפת, אך נבו טורח שלא להזכיר את העיר בשמה אפילו פעם אחת, כמו גם לא את שאר האתרים שהוא מזכיר.

"הייתי עולה לצפת בסופי שבוע לכתוב בדירה של אבא שלי בשכונה הזו", משחזר נבו. "הוא לימד במכללת צפת, והייתה לו דירה שם מטעם המכללה שבה התגורר במהלך השבוע, ובחמישי היה חוזר לבית המשפחה בחיפה. פעם בכמה חודשים הייתי מגיע לכתוב שם, מחמישי עד ראשון".

במרכז האגדה הריאליסטית-סוריאליסטית - זוג אוהבים טרגי, שחזרו (כל אחד לחוד) בתשובה. "העולם הדתי לא זר לי בכלל", נבו אומר. "אני גר ברעננה, שהיא עיר חצי-דתית חצי-חילונית. בבית הקפה שאני כותב בו לפעמים, הם שם, וכמובן שכסופר אני מצוטט לכל השיחות של מי שיושב לידי. יש לי בסדנאות כתיבה נציגות נכבדת מהמגזר, זה התחיל כטפטוף וזה הפך לגל. מהכיפות השקופות - ועד לחרדים שבאים לסדנאות, וגם חבר קרוב שחזר בתשובה.

הקריצה בספר האחרון לציבור הדתי, הולידה לא מעט תגובות מהמגזר. "אומרים לי: 'היה לי לא פשוט במיוחד עם סצנות מסוימות, אבל אני מרגיש שהיה מעניין ושזה היה שווה את זה'. ומרגישים שהספר נכתב מתוך מקום של כבוד".

נבו חש כי בחברה הישראלית קיים חיפוש מתמים אחר הזהות היהודית, ו"צימאון של אלפים", לדבריו.

"התנועה שלי בתור כותב היא תנועה של אמפטיה. אפשר לראות בספר מה שיש לי להגיד על היהדות, או על החברה הדתית-חרדית. הדברים הטובים והפחות-טובים כמו בסוגיות של 'מעמד אישה', 'איסור נגיעה' או 'תעשיית הקברים', שהיא כשלעצמה מפריעה לי רק מההיבט של מסחור העניין".

כמי שלא מהסס ללכת "עד הסוף" עם החוויה הרוחנית - ולו מההיבט האנתרופולוגי, הגיע נבו לטבילה במימיו הקפואים של מקווה האר"י. "התור, הקור, האור והבור", הוא צוחק. "הטבילה עצמה היא מאוד גופנית. אתה מרגיש את מי שהיה שם לפניך, וזה ללא ספק רגע של גוף.

גיבורת הספר מתארת את תהליך החזרה בתשובה שלה כ"אולקוס בנפש". "היה לי אולקוס בנפש, ופשוט הייתי חייבת להזין אותו במשהו".

"מאיפה מגיעה העברית היומיומית הישראלית? מה היה שם לפני שזה פושט והורכב בשנית לשפה התקשורתית היומיומית? זה משהו שעבר עלי ככותב, וזו חוויה למי שאוהב מילים. הרשיתי לעצמי ללכת בספר על שפה קצת אחרת.

גם "במקווה האחרון בסיביר", כמו בספריו האחרים, שזור געגוע, ולצדו תהיות תיאולוגית ופילוסופית של סדר ותכלית, המרחפות אצל הסופר וברואיו. "ברגע שהיהדות מציבה מולך סולם ערכים מסוים, אתה יכול לקרוא לזה מצוות", הוא אומר. "אבל בסופו של דבר, אלו עמדות מוסריות וחברתיות לשאלות של מה חשוב בחיים, מהם ערכיי שלי, למי אתה כאדם נותן דין. כשעוסקים בשאלות יסוד בחיים, ברור שזה חוזר גם אליך".

מקור: ynet.co.il

לדף קטגוריה

Loading...